תל אביב, 1961. "אדם בן כלב" עוקב אחרי סיפורו של אדם שטיין, חולה כריזמטי שמאושפז במוסד לחולי נפש ניצולי שואה. לאדם יש כשרון לקרוא את מוחותיהם של הסובבים אותו והוא משתמש ביכולת הזו כדי לבלבל את הרופאים, בעיקר את ד"ר נתן גרוס. לפני המלחמה, בברלין, הוא היה בדרן - אמן קברט, בעל קרקס, קוסם, מוסיקאי. ההמונים והנאצים אהבו אותו גם יחד והאהבה הרבה הזו הביאה אותו עד מחנה הריכוז ומפקד המחנה, הקומנדנט קליין. אדם שרד את המחנה כ"כלב" של הקומנדנט. הוא שעשע אותו גם כשאשתו ובתו נשלחו לתאי הגזים. שנים אחר-כך אנחנו מוצאים אותו, כאמור, במוסד. יום אחד הוא מריח משהו, שומע איזה קול. "מי הכניס לכאן כלב"? הוא שואל את ד"ר גרוס. גרוס מכחיש שיש כלב בסביבה, אבל אדם מוצא אותו - ילד צעיר, כבול בשרשרת, שחושב שהוא כלב. אדם והילד מזהים מיד אחד את השני, הרי שניהם כלבים. והמסע שלהם מתחיל.