1942. ג'וזף וייסמן הוא בן 11. בבוקר השישי ביוני הוא נאלץ ללכת לבית הספר עם טלאי צהוב תפור על בגדיו.

יולי 1942. שגרת החיים של ג'וזף ומשפחתו משתנה ללא הכר. לפנות בוקר, דפיקות על הדלת. צעקות מבחוץ. המשפחה וכל הדיירים היהודים בבניין הדירות שבו התגוררה נשלחים לאצטדיון בפריס. 13,000 יהודים נדחסו למבנה הצפוף הזה לחכות לגורלם המר. אנט מודו, בחורה צרפתית צעירה שרק סיימה קורס אחיות, מוצאת עצמה מטפלת בתנאים בלתי אפשריים באלפי ילדים, נשים וזקנים. היא מתקשרת לג'וזף ולשאר משפחתו. כאשר הם נשלחים למחנות העבודה היא הולכת בעקבותיהם. התחנה הבאה של יהודי פריז עוברת דרך מחנות ההשמדה.