במובלעת קטנה, כלוב מבודד בלב ארץ אויב, בחצר מבצר צלבני מושלג שכבר אלף ושלוש מאות שנים נערים מתים למרגלותיו, עמד מוצב "בופור". הוא היה לסמל המלחמה הישראלית השנויה ביותר במחלוקת, סמל השליטה הישראלית בלבנון, אבל גם מיתוס הגבורה עליו גדלו דורות, ולמענו מסרו את חייהם. שם על ההר, מעל טבעת עננים, בניתוק מוחלט מכל עולם מוכר, חיה ובעטה מדינת ילדים-חיילים שכזו, הזויה, עם חוקים משלה, שהפחד שולט בה, אבל גם התמימות והאושר הנערי.
כך, עד ל-24 במאי 2000. בלילה ההוא הושמד המוצב, פוצץ באמצעות אלף מוקשים. תחת אורה של הלהבה האדירה נסוג הצבא הישראלי, תמו שנות הכיבוש. בגיל 22 נרשם לירז ליברטי, גיבור הסרט, בדפי ההיסטוריה כמפקדו האחרון של המוצב המיתולוגי. הוא כיבה את האורות על ההר, ונטש אותו, את המקום עליו הגן במחיר חיי חבריו.

מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר 2008.
זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר - פסטיבל ברלין 2007